בלוגה של אמא

בפרשת השבוע האחרונה, פרשת “כי תבוא“, היו שני ביטויים שאנו משתמשים בהם, ולא זכרתי שהם באו מהתורה.

הראשון הוא ביטוי שנשתמש בו בע”ה בעוד פחות משבועיים. כאשר נשב לשולחן החג, ונבהה בראש הדג או בראש הכבש (והוא יבהה בנו בחזרה), מזכור שאת הברכה “שנהיה לראש ולא לזנב” בירך אותנו ה’ כבר בכניסה לארץ ישראל, בעמדנו על הר גריזים והר עיבל. בחלק של הברכות, ה’ מברך אותנו: “וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה:  כִּי-תִשְׁמַע אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת” (דברים, כ”ח י”ג).

הביטוי השני הוא ביטוי השגור יותר על שפתותינו: מכה שלא כתובה בתורה: “גַּם כָּל-חֳלִי וְכָל-מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְהוָה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ” (דברים כ”ח ס”א).  אז מסתבר שזה דווקא כן כתוב בתורה….