בלוגה של אמא

בעלון “עולם קטן” השבת היו שני מאמרים על בית השלום (הקרוי למרבה הצער גם בית המריבה), וחשבתי להביא חלקים כאן, מאחר שאת הפרטים שקראתי שם, לא קראתי/שמעתי באף אמצעי תקשורת אחר.

בית השלום נקנה תמורת כמליון דולר באמצעות סדרת תשלומים שהועברו למוכר הערבי ע”י “איש קש” (כן, יש “איש קש”. זה נשמע לא טוב, אבל זה מחויב המציאות. אי אפשר בלעדיו, כי ברשות הפלסטינית יש עונש מוות על הפשע של מכירת קרקע ליהודים, ומדינת ישראל לא מתערבת במערכת הצדק הפלסטינית. איש הקש הוא יהודי אמריקאי שפדה את חסכונותיו למען מטרה זו). התשלומים הועברו במשך שנה, ממרץ 2004 עד מרץ 2005. בהסכם המכר נכתב במפורש שהחזקה על הבית עוברת לידי הקונים במעמד המכירה. המז”פ מאשר שכל הקבלות תקינות ואותנטיות לחלוטין.
ומה אומר המוכר? בתחילה הוא הכחיש את דבר המכירה. אך המשטרה השמיעה לו קלטת בה הוא נשמע סופר את הכסף. בתגובה טען המוכר כי אכן מכר את הבית, אך ביטל את המכירה כבר בשנת 2004. אך אמרנו כבר לעיל שישנן קבלות אותנטיות משנת 2004 עד שנת 2005…. חוץ מזה, ישנה קלטת שמע שבה המוכר מאשר שאכן מכר את הבית ליהודים, וכעת הרשות הפלסטינית יורדת לחייו. בג”צ החליט להתעלם מהקלטת הזאת. כעת הפרקליטות טוענת שהמוכר טוען שהעסקה עם היהודים החלה אך לא השולמה. גרסה כזו מאפשרת לבג”צ לפסוק לפנות את היהודים מהבית. הבעיה היחידה בגרסה הזו היא שהמוכר מעולם לא טען אותה…
כ-50 חכ”ים חתמו על מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ובו  דרישה לשקול מחדש את צו הפינוי של בית השלום, זאת לאור הראיות החדשות בקלטת-השמע שנשלחה לבית המשפט ולפרקליטות ביום חמישי האחרון.
אפשר למצוא עוד מידע על בית השלום כאן, וכאן יש פירוט של העוולות שבוצעו נגד המתנחלים במקרה הזה.

יש בזה משהו קצת עצוב: קבוצת אנשים מתגייסת למען ארץ ישראל - אף אחד מהם אינו מרויח טובות הנאה מרכישת הבית זה - ובית המשפט היהודי במדינת ישראל אינו עומד לצידם. לא זו בלבד שהוא אינו מסייע להם לגאול אדמות ארץ ישראל, הוא מנסה למנוע זאת מהם. דבר מצער נוסף הוא שאף אמצעי התקשורת ברובם אינם מספרים את הסיפור מצד הקונים. התקשורת בד”כ ששה מאד להשתמש בכוחה - וטוב שכך - לסיוע לאנשים שהמערכות למיניהן מבצעות עוולות כלפיהם, אך הפעם היא אינה עושה כך.
מצד שני הסיפור בינתיים הוא שמח: איש עשיר ואידיאליסט קונה בית מגורים בחברון למען משפחות המשתוקקות לגור בעיר האבות. קבוצת אנשים - משפחות ורווקים - מתגוררת כבר שנה וחצי בבית גמור למחצה, מוסרים את נפשם למען ארץ ישראל.
יהי רצון שהאמת תצא לאור, ונזכה לגאולת ארץ ישראל ועם ישראל במהרה בימינו.

גם השבוע ממשיך “עולם קטן” לעדכן את רשימת המועמדים שלו למפלגת הימין החדשה. ההשפעה היא באותה דרך: משלוח SMS עם המילה “רענון” ולאחריה 3 שמות המשפחה של המועמדים הרצויים בעיניכם.
בד בבד התוודעתי לאתר של המפלגה החדשה. אפשר לקרוא שם את המצע , ואפשר גם להצביע ללוגו או להציע לוגו חדש.
אני הצבעתי לזה:

אבל אפשר לשנות - מה שקובע זו הבחירה האחרונה.
אז יאללה חבר’ה, זו ההזדמנות להשפיע!

“כשאדם רוצה להיות דווקא צדיק גמור, קשה לו להיות בעל תשובה. על כן ראוי לו לאדם, שתמיד ישים אל ליבו את השאיפה להיות בעל תשובה שקוע ברעיון התשובה ושואף להתגשמותה המעשית, ואז תוכל תשובתו להרים אותו למעלה, עד מדת צדיקים גמורים, ולמעלה מזה” (הרב קוק, אורות הקודש, י”ד ל”ד)

אני אוהבת את הפסקה הזו, כי הרבה פעמים אני חושבת שהרצון להגיע רחוק (למשל, להיות צדיק גמור) הורג את ההתקדמות. אדם ששם לעצמו מטרה כזו קשה להשגה, לא ירגיש שהוא מצילח להתקדם למטרה במהירות הרצויה, ויתייאש לגמרי. לכן על אדם להציב לעצמו מטרות ביניים יותר ריאליות, להתקדם לעברן במהירות הרצויה, וכך בסופו של דבר יגיע למטרה הרחוקה הנכספת.
כך חשבתי, והרגשתי שמטרות הביניים האלה הן מין פשרה - הכי טוב אילו ניתן היה להתקדם כראוי למטרה הסופית, אבל בדיעבד, גם התקדמות ע”י תחנות ביניים משיגה את המטרה.
אבל מה שהרב קוק אומר כאן זה שבכלל מטרות הביניים הן לא איזו פשרה, אלא להפך. שימוש במטרות ביניים הוא בדיוק להיות “בעל תשובה”, ואנחנו יודעים שבעלי תשובה נמצאים במדרגה יותר גבוהה מצדיקים (ברכות ל”ד.)!

לפני כמה ימים כתב אורי אורבך ב-ynet את הצעתו להרכבת רשימה דתית חדשה. קראתי ונהניתי. אמנם לא בטוח שכל האנשים שהוא בחר לרשימתו אכן מתאימים, אבל עצם הרעיון לרענן את השורות גרמה לי למחשבות אופטימיות על עתיד המפד”ל.
השבת, בעלון “עולם קטן” הלכו צעד קדימה. גם הם נתנו רשימה של אנשים שהיה מעניין לראות אותם במפד”ל החדשה, אבל כאן הענין הוא שאנחנו גם יכולים להשפיע על הרשימה הזו - הן לתמוך באנשים מתוכה, והן להציע אנשים חדשים. איך עושים זאת? כמו בכל דבר בימינו - ע”י סמס, וכל שבוע תתחדש הרשימה בהתאם לסמסים שהתקבלו באותו שבוע.
“עולם קטן” חבר לחברת “גרופ”, ובאתר שלהם ישנה הרשימה של המועמדים להשבוע: מוריה לפיד, מוטי יוגב, סיוון רהב-מאיר, אברהם נגוסה, אסף בנר, יקיר שגב, נתן שרנסקי, הרב רחמים נסימי. כנסו לקישור לעיל כדי לקרוא על כל אחד מהם, וכדי לקרוא לאן לשלוח את התמיכה.
איך אמר אורי אורבך? “מה הסיכוי שמשהו מכל זה יקרה? קלוש. מה הסיכוי של רשימה כזו להיכנס כולה לכנסת? גדול מאוד. תנסו, כבר אין לכם מה להפסיד.”

אני חושבת שבתקופה שבין חשון לניסן, אי אפשר לקרוא למזג אויר בהיר בשם “נאה”. בארצנו השחונה, הדבר היחיד ש”נאה” בתקופה הזו הוא גשמי ברכה הנמטרים ברחבי הארץ.

מצגת על 10 מוצרים ידועים ברשת, ואיך הם קיבלו את השמות שלהם. למשל: ויקיפדיה, טוויטר, אנדרויד.

בעצרת שהתקימה במוצש”ק לזכר הרצחו של יצחק רבין , אמר נשיא המדינה שהוא היה רוצה לראות שם גם את חלקו של העם שאינו רואה את עצמו שותף לערב זיכרון זה.
גם אני.
לפי דעתי ,יום הזכרון הזה צריך להיות זכרון של הרצח. של עוצמת כוחה השלילי של מחלוקת. אך בפועל הופכים את זה ליום זכרון לדרכו של רבין. זה גורם לכך שאוטומטית כל מי שאינו מסכים עם דרך זו מודר מהשיח הציבורי ביום זה, וזה ממש חבל. הרי גם לו היה נרצח ראש ממשלה בעל דעות הפוכות, עדיין היה צריך יום זכרון. רצח של ראש ממשלה הוא איום ונורא. הוא אות קלון לכלל עם ישראל. הסיבה לרצח היא משנית - אין זה משנה אם רה”מ נרצח מפני שהוא עשה מעשים כאלה או אחרים. אין שום הצדקה בעולם לרצוח ראש ממשלה או שום אדם אחר בגלל התנגדות לדעות ו/או מעשיו. זה צריך להיות המסר של היום הזה. לו היה זה המסר, אין לי ספק שחלקים רחבים גדולים יותר של העם היו יכולים להתלכד סביבו, ולראות עצמם שותפים ביום הזכרון לרצח רה”מ יצחק רבין.
וגם אם רוצים לציין את מורשת רבין, ישנם חלקים אחרים במורשתו שיכולים לעורר הזדהות גם בקרב אנשים שחלקו על דרכו המדינית בשנים האחרונות. למשל: היותו פלמ”חניק; חלקו הפעיל במלחמת ששת הימים ובכיבוש ירושלים והר הבית; התנהגותו הערכית-מוסרית בפרשת הדולרים.

לסיום אזכיר את דברי המשנה במסכת אבות, על מחלוקת שהיא לשם שמים שסופה להתקיים, כמו מחלוקת הלל ושמאי, שעל אף שהיו ביניהם מחלוקות על ענייני חתונה, לא נמנעו מלהתחתן זה עם זה.

היום אנו מציינים את יום פטירת רחל אימנו. יכולתי להקדיש את הפוסט הזה לעידוד הקוראים לעלות לקבר רחל אימנו ביום זה, אך כפי שקראתי באחד מעלוני השבת - זהו יום שצפויה בו צפיפות גדולה מאד בקבר רחל, כך שעדיף לעלות לקברה ביום אחר - סביר להניח שהיא שוהה שם גם בשאר ימות השנה…

מה שבכל זאת יש לי לומר על רחל אימנו ביום פטירתה, הוא הסתכלות מעניינת על תפקידה ותפקיד אחותה - לאה - בחייהן ובמותן.
רחל בחייה היתה הרעיה - האשה אותה אהב יעקב. לעומתה, היתה לאה אם הבנים - מתוך שנים-עשר בניו של יעקב, לאה ילדה לו ששה.
לעומת זאת, במותן התחלפו האמהות בתפקידים: לאה נקברה ליד יעקב, ובכך היא מתפקדת כרעיה. רחל במותה בעיקר מוכרת לנו כאם הבנים - “רחל מבכה על בניה”.
לצערי אינני זוכרת את המקור בו קראתי ענין זה.

כמו”כ, אני ממליצה מאד עם ספרו של הרב עדין שטיינזלץ “נשים במקרא” בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. הוא מנתח שם את שתי הדמויות - לאה ורחל - באופן מרתק, תוך השלכה מהתנהגותן במקרא להתנהגות עם ישראל לדורותיו. כדאי!