בלוגה של אמא

בפוסט שתכננתי להיום, התכוונתי לספר על החללים שהכרתי: הדוד של בעלי (לא זכיתי להכירו אבל הוא חלל מהמשפחה שלנו), אבי בוק, ואבי פישר.
אבל בשבת קראתי את השו”ת הסלולרי בעולם קטן, והיתה שאלה: האם מותר ביום הזכרון לשמוע שירים עצובים? ותשובת הרב שמואל אליהו: השירים הללו מכניסים את האדם לעצבות וזה לא העניין של יום הזכרון - עניינו הוא לנקום את הנקמה ולסייע לחזק את המשפחות ובעיקר ללמוד לקח לעתיד. השירים מכניסים את האדם לעצבות והוא חושב בטעות שבזה הוא יוצא ידי חובת היום.
ואם מותר לי הקטנה לומר, אז אני אומרת: נשמע הגיוני.
אבל אם כם כך, אז גם לדבר על החללים שהכרתי לא נראה כל כך שייך היום. במיוחד שאלה אנשים שיום מותם ידוע, ונראה שלהזכיר את מידותיהם הטובות ולהעלות את זכרונם שייך יותר ביארצייט שלהם. מאחר שהיארצייטים של שלושתם חלים פחות או יותר באותה תקופה (סוף אב-תחילת אלול), אז אם לא תהיה תחיית המתים עד אז, אדבר עליהם בלי נדר בפוסט עתידי.

ומשהו שלא קשור לחובת היום, אבל אני מוכרחה לפרוק. אני מוכרחה לקונן קינה שכל שנה מקננת בליבי.
די לפרק פ”ג בתהילים! חלאס! מספיק!
מה יש? זה הפרק היחיד בתהילים? מה עם עוד 149 פרקים? אתם חושבים שזה היחיד שמתאים ליום הזכרון? למה? מה רע בפרק ע”ט? גם בו יש נקמה, והוא לא ארוך. ופרק ל”ה ? מה רע בו? ובכלל, מה נטפלתם לספר תהילים? תביאו איזו נבואה, לא משנה איזו - נבואת זעם אם אתם ימנים מיליטנטים, נבואת נחמה אם אתם שמאלנים יפי נפש. תשקיעו קצת מחשבה! תגוונו!
וגם, אם כבר נדונו לשמוע את פרק פ”ג עד קץ כל הדורות, לפחות שמי שמקריא אותו ישקיע קצת בהקראה. זה פרק עם רגש, עם נשמה! יש לקרוא אותו בפאתוס! להעביר את המסר שלו בהטעמה נכונה! סתם דקלום של הטקסט עושה עוול לפרק המסכן הזה. יש בפרק הזה פחד. יש בו תחינה. יש בו קריאה לנקמה. מישהו יודע את זה? כל מה שקולטים מההקראה זה אוסף של מלים כמו “שיתמו נדיבמו” ורשימה של רשעים: “אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר. גַּם-אַשּׁוּר…”.
פרק מסכן. גם טוחנים אותו עד דק, וגם לא מבינים אותו. מה הוא עשה שזה מגיע לו?
הלואי שבשנה הבאה תהיה תחיית המתים/ביאת המשיח. אבל אם לצערנו לא נזכה לאף אחד מאלה, אז לפחות שנזכה שמישהו יתחשב בקהל המסכן, ויפתיע אותנו בפרק תנ”כי חדש.

לפעמים אני מנסה לדמיין איפה היינו היום לולא היתה שואה. אבל לא עלו בי דווקא שאלות מהותיות כמו מה היה קורה לו לא נכחדו 6 מליונים מהעם היהודי. לו כל 1.5 מליוני הילדים שנספו היו מתבגרים ומקימים משפחות. גם לא שאלתי את עצמי האם הקהילות האירופאיות של לפני המלחמה היו ממשיכות לשגשג עד היום, ומה היה קורה עם העליה לארץ.
אתמול חשבתי על העדר השואה דווקא כששמעתי ברדיו שיר באידיש. בימינו בד”כ שומעים שירים באידיש רק ביום השואה. ומה היה אילולא היתה שואה? האם שירים באידיש היו נשמעים גם בשאר ימות השנה? או אולי  לא היו נשמעים כלל, אפילו לא יום אחד בשנה?
מכל הדברים שהיו שונים בגלל העדר השואה, אני יודעת שמקומה של השירה באידיש הוא לא מהבולטים ביותר…  אבל פתאום חשבתי על זה אתמול. למשל פס הקול של “רשימת שינדלר”. או השיר “חדר קטן” שתוויו נמצאים בחוברת הראשונה ללימוד חלילית. נעימות כאלה מיד מזכירות לנו את השואה. נראה אפילו שהנעימות האלה הן עצובות בכוונה. כאילו ידע המלחין מראש שסופם של שירים אלה להיות שירי זכרון. אבל האמת היא שאלה היו נעימות תמימות שאמהות שרו לילדיהן, והנימה המינורית שלהן נובעת מהיותם שירי ערש, לא בגלל היותם שירי זכרון. זה כאילו שלו חלילה התרחשה שואה במדינת ישראל, אז לדורות שאחר כך, שירים כמו “נומי נומי” או “פזמון ליקינטון” היו שירי זכרון…
ולסיום, שיר שנכתב באידיש, אבל דווקא אחרי השואה, ושכן נועד להיות זכרון. משום כך הוא אולי לא קשור ישירות למה שאמרתי כרגע, אבל זה שיר צובט לב. זה שיר שכתב בינם הלר, על אחותו חיה שהיתה מטפלת בו ובשאר אחיו במשך כל היום, כי אמם היתה עסוקה בפרנסת המשפחה מהשכם בבוקר עד הערב. אחותו חיה נספתה בטרבלינקה והיא רק בת 10…
 
מײַן שװעסטער חיה מיט די גרינע אױגן

מײַן שװעסטער חיה מיט די גרינע אױגן,
מײַן שװעסטער חיה מיט די שװאַרצע צעפּ ־
די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן
אױף סמאָטשע־גאַס, אין הױז מיט קרומע טרעפּ.

די מאַמע איז אַװעק פֿון שטוב באַגינען,
װען אױפֿן הימל האָט ערשט קױם געהעלט.
זי איז אַװעק אין קראָם אַרײַן פֿאַרדינען
דאָס בידנע־דראָבנע גראָשעדיקע געלט.

און חיה איז געבליבן מיט די ברידער,
און זי האָט זײ געקאָרמעט און געהיט.
און זי פֿלעגט זינגען זײ די שײנע לידער,
פֿאַר נאַכט, װען קלײנע קינדער װערן מיד.

מײַן שװעסטער חיה מיט די גרינע אױגן,
מײַן שװעסטער חיה מיט די לאַנגע האָר ־
די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן,
איז נאָך נישט אַלט געװען קײן צענדלינג יאָר.

זי האָט גערױמט, געקאָכט, דערלאַנגט דאָס עסן,
זי האָט געצװאָגן אונדז זי קלײנע קעפּ.
נאָר שפּילן זיך מיט אונדז האָט זי פֿאַרגעסן ־
די שװעסטער חיה מיט די שװאַרצע צעפּ. 

מײַן שװעסטער חיה מיט די אױגן גרינע,
אַ דײַטש האָט אין טרעבלינקע זי פֿאַרברענט.
און איך בין אין דער ייִדישע מדינה
דער סאַמע לעצטער, װאָס האָט זי געקענט.

פֿאַר איר שרײַב איך אױף ייִדיש מײַנע לידער
אין טעג די שרעקלעכע פֿון אונדזער צײַט.
בײַ גאָט אַלײן איז זי אַ בת־יחידה ־
אין הימל זיצט זי בײַ זײַן רעכטער זײַט.

 התרגום נלקח מתוך ויקיפדיה

 אחותי חיה, עיניה היו ירקות
אחותי חיה, צמותיה היו שחורות
אחותי חיה, הייתה זו שגדלה אותי
בבית, ברחוב סמוצ’ה, עם גרם המדרגות הרעועאמא הייתה עוזבת את הבית עם שחר
כשהשמים רק החלו להתבהר
הלכה לחנות, להרויח
את המעות, מעט הכסף העלוב
וחיה נותרה בבית עם הילדים,
האכילה ושמרה עליהם
ובערב, כשילדים קטנים מתחילים להתעייף
הייתה שרה להם שירים יפים.  אחותי חיה, עם עיניים ירוקות
אחותי חיה, עם שערה הארוך
אחותי חיה שאותי גדלה
עוד לא מלאו לה עשר שנים

היא הייתה מנקה, מבשלת, מגישה את האוכל
היא הייתה חופפת לנו את הראשים הקטנים
רק לשחק אתנו שכחה
אחותי חיה, עם הצמות השחורות.

 אחותי חיה, עיניה היו ירוקות
בטרבלינקה גרמני שרף אותה
ואני עכשו, פה במדינת היהודים,
האחרון שהכיר אותה עבורה אני כותב את שירי ביידיש
על הימים הנוראים האלה של זמננו
אצל אלוהים היא בת יחידה
בשמים היא יושבת מימינו

יש כל כך הרבה דברים לעשות לפני פסח.
הראשון הוא מה שהכי מדברים עליו, כמובן, הנקיונות. הם מקבלים את עיקר תשומת הלב לפני החג.
השני - מי שמשתתף בהכנות לליל הסדר מוסיף לרשימת המשימות קניות ובישולים.
השלישי - מי שמצליח/ה להרים קצת את הראש ולהיזכר שפסח הוא לא רק חג ללא חמץ, אלא גם חג החרות וחג האביב, וגם שליל הסדר הוא לא עוד ארוחת חג אלא שהמצוה העיקרית בו היא והגדת לבנך ושכל המרבה בזה הרי זה משובח - אז מוצא/ת גם זמן לעיין בהגדה מראש, ולחפש פירושים ומאמרים מענייני היום.
אבל מה כמעט תמיד נשכח מלב? משהו שאם לא נזכרים בו בזמן - בטל קורבנו, וזה מבאס עד בלי די?
ספירת העומר.
מי זוכר בכלל, אחרי שצלחנו את הנקיונות בשלום, ועברנו את ליל הסדר בשמחה, שיש משהו חשוב ומשמעותי במוצאי ליל הסדר?
קרה לי יותר מפעם אחת, שפיספסתי את ספירת העומר כולה כבר בלילה הראשון שלה. אווווףףףףף, איזה תסכול. זה פשוט להפסיד במשחק לפני שהוא התחיל!!
(כמובן שגם לפספס לקראת הסוף, באיזה 40 ומשהו זה גם מעצבן לאללה!).
אז השנה ראיתי פרסומת לשרות SMS יומי של ספירת העומר. שולחים SMS עם המילה “עומר” למספר 4949, וכל יום אחרי השקיעה מקבלים SMS עם הספירה לאותו יום. כל הודעה כזו עולה 1 ש”ח.
זה נראה לי רעיון ממש מצוין, אבל יש לי בבית מישהו שתמיד זוכר לספור, אז סיכמתי איתו שהוא ישלח לי כל יום SMS, וזה יעלה הרבה פחות משקל וגם אני הרבה יותר סומכת עליו מאשר על שירות שאני לא מכירה.
אבל לא משנה איזו שיטה נוקטים, העיקר בשבילי הוא לנסות להישאר במשחק עד הסוף
(ועוד דבר שקצת נבלע זה שביום הראשון של חג הפסח אומרים תפילת טל, וזה אומר שמפסיקים לבקש גשם. אז נותרו רק עוד 4 ימים לבקש “תן טל ומטר לברכה” ולומר “עננו” - אז יאללה להשקיע!)
חג שמח!